טוען
ההבט הביטחוני מקצועי

במערכת הביטחון נפרדים מרעיון צבא העם

בשורת דיונים חסויים הבהירו קצינים בכירים שחלוקת הנטל בצבא לא תהיה שוויונית לעולם. במקביל ממשיך לגדול שיעור הלא מתגייסים.

כבר שנים אחדות שהצמרת הצבאית מהלכת על קצות האצבעות בכל פעם שעולה לדיון הסוגיה הזאת. “צבא העם” – אולי אחרונת הפרות הקדושות בצה”ל. רבים מהאלופים סבורים כך והם תרמו בשמחה (ובעילום שם) אבחנות להתקפה המנומקת ביותר על תקפותו של הרעיון הישן – ספרו של העיתונאי עפר שלח “המגש והכסף – מדוע דרושה מהפכה בצה”ל”, שיצא לאור לפני כשנה.

לכתבת המקור: https://news.walla.co.il/item/578353

אבל כשמדובר בפרות קדושות, נראה שהפער בין מחשבות למעשים גדול במיוחד. כבר יותר מעשר שנים שצה”ל מתחבט בפתרונות למצב. ועדות צבאיות וחיצוניות, כמו אלה בראשותם של האלופים במילואים הרצל שפיר וגדעון שפר, קמות והולכות בלי שנעשה שינוי ממשי. צה”ל ממשיך להצהיר על שימור השוויון בגיוס. ואם אתרע מזלו של חייל לשרת בתפקיד תובעני של לוחם למשך שלוש שנים, בעוד שחברו מבלה בנינוחות בקריה ונפלט מהצבא כעבור שנתיים – הפיצוי שיקבל על כך נותר מינימלי.

האם המציאות הזאת תונצח גם בשנים הבאות? ייתכן שלא. שורת דיונים חסויים, שהתקיימו בשנה האחרונה בוועדת המשנה לענייני כוח אדם של ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, מציגה את התמונה האמיתית. הנתונים שהציג הצבא לפני חברי הכנסת מלמדים עד כמה חלוקת הנטל כבר לעולם לא תהיה שוויונית. הדיונים גם מראים כי הקצינים הבכירים (בפני הוועדה הופיעו ראשי אג”ת, אכ”א וקצינים נוספים) מתלבטים בבעיות הללו – ובעיקר מעדיפים שהפוליטיקאים ייטלו לידיהם את ההכרעה בסוגיות הנפיצות.

רק 76% מהגברים היהודים מתגייסים

רק 60% מכלל הגברים במחזור משלימים 3 שנות שירות (צילום אילוסטרציה)

הסטטיסטיקה מאלפת. מתוך כל מחזור גיוס של גברים יהודים בני 18, מתגייסים רק 77%-76%. כל היתר פטורים מראש מגיוס, מטעמים שונים (קרוב ל-10% חרדים, המקבלים דחיית שירות מתוקף הסדר “תורתו אומנותו”; 6.1% מסיבות רפואיות, מהם 3.8% מקבלי פטור נפשי; 1.5% בעלי רישום פלילי). באכ”א מעריכים כי שיעור הלא-מתגייסים יתפח ל-26% בתוך שנתיים. בהתחשב בכך ש-22% מתלמידי כיתות א’ לומדים כיום בבתי ספר חרדיים, הכיוון ברור.

אבל זה אינו כל הסיפור: 40% מהנשים אינן מתגייסות, שלושה רבעים מהן בגלל הצהרת דת (שיעור שתפח ב-50% מ-1990). וגם בין הגברים, יש לזכור, גיוס אינו מבטיח הישארות בשירות. רק 60% מכלל הגברים במחזור משלימים שלוש שנות שירות. 17% נוספים משתחררים לפני תום השירות, יותר ממחציתם לפני תום השנה הראשונה (ו-60% מתוכם, כ-5.5% מכלל הגברים, מקבלים פטור נפשי כבר בשנה הראשונה).

אנשי אכ”א נזהרים מהנפקת תחזיות להמשך, מעבר להנחה ששיעור הלא-מתגייסים ואלה שאינם מסיימים שירות מלא ימשיך לגדול. אבל ראש ועדת המשנה, ח”כ חיים רמון (עבודה), מוכן להתנבא במקומם. לא ירחק היום, אומר רמון, שבו רק 50% מהגברים היהודים יתגייסו. וכשזה יקרה, תצנח בהתאם גם המוטיווציה לשירות, כפי שקרה במערך המילואים: כשחוסר השוויון כה ברור קמה מחאה – ונדרש תגמול ממשי לנושאים בנטל, כדי להבטיח שימשיכו לעמוד במשימה. רמון ממליץ לפעול כדי למנוע משבר דומה בצבא הסדיר. נדמה שצה”ל בשל יותר למהלך כזה – אחרי הצעדים שנקט במערך המילואים (ועדה המייעצת לשר הביטחון, שאול מופז, דנה כעת ברפורמה במערך ובהורדת גיל הפטור אל מתחת ל-40) ובצבא הקבע (העלאת גיל היציאה לפנסיה).

הבעיה אינה רק ערכית-מוסרית. השלכותיה עלולות לבוא לידי ביטוי מוקדם מן הצפוי. בשנים האחרונות מתגאה צה”ל בהרחבת מספר היחידות הלוחמות הסדירות שלו – מהלך שאיפשר התמודדות טובה יותר עם הטרור בשטחים והקל את העומס על אנשי המילואים: כך קמו יחידת אגוז של גולני, “גדודי שטחים” כמו נחשון ולביא וגדוד קרקל, המשלב לוחמות לצד החיילים, שנפרש בגבול השלום עם ירדן. בתוך עשור נוספו למעגל הקרבי עוד מאות תקני לחימה. אבל כעת “פוטנציאל הגיוס” יורד. המוטיווציה לשירות קרבי אמנם בעלייה (92% מבעלי הפרופיל המתאים הביעו רצון לשרת בקרבי), ואולם מספרם הכללי של המתגייסים פוחת: גם בשל הירידה בגודל השנתונים (כי העלייה מחבר המדינות מתמעטת) וגם בשל ריבוי הפטורים. התוצאה: בכיר באכ”א הביע בפני ועדת המשנה חשש כי ב-2005 יתקשה צה”ל למלא את השורות בכל היחידות הקרביות.

הפתרון: “הלבנה ודיפרנציאציה”

איך פותרים את הבעיה? מלת המפתח היא “הלבנה”: אם בלאו הכי לא כולם משרתים ורבים לא משלימים שירות מלא – מדוע לא “להלבין” (להכשיר את המצב הקיים)? כאן נכנסת לתמונה מלת מפתח נוספת: “דיפרנציאציה”. הצבא ייצור מגוון מסלולי שירות. כעבור פרק זמן מסוים (רמון מציע שנתיים; באכ”א מתלבטים בין שנתיים לשנתיים וחצי) תיקבע “נקודת יציאה”, שבה ישאיר צה”ל בשורותיו רק את מי שהוא זקוק לו באמת. מסלולי שירות מסוימים – בעיקר בתפקידי מינהלה ועורף, שאינם מצריכים מיומנות מיוחדת (להבדיל מתחומים מקצועיים כמודיעין ומחשבים) – ייארכו שנתיים.

הכוונה היא לשחרר 20%-15% מהחיילים אחרי תקופה זו. לוחמים ימשיכו לשרת שלוש שנים וכמוהם חלק מאנשי החילות תומכי הלחימה (רפואה, לוגיסטיקה). כדי למנוע תחושות קיפוח ולחסום בריחה של חיילים מהמערך הלוחם, יינתן פיצוי. בתקופה הנותרת של השירות יקבלו החיילים משכורת חודשית – לא כמה מאות השקלים שלהם הם זכאים כיום, אלא שכר מינימום ומעלה (הכוונה היא שלוחמים יקבלו 4,000-3,500 שקל בחודש; אחרים מעט פחות). במצב המשק, מדובר בתמריץ לא מבוטל. מנגד, שחרור החיילים הפחות נחוצים יכניס אותם למעגל העבודה והלימודים.

הח”כים תומכים, הצבא עוד “בוחן את המשמעויות” אבל רואה אותו בחיוב. העלות: 500-200 מיליון שקל בשנה, תלוי במספר המשתחררים.

מי שמיהרו לעמוד על הפוטנציאל שבהצעה הם אנשי האוצר. בשנים האחרונות, חרף מאבקי התקציב העונתיים, יש יותר שיתוף פעולה והבנה בין המטה הכללי לאגף התקציבים באוצר. בכמה מקרים – כמו בפיטורי אנשי קבע וסגירת מיפקדות – אף הסכים האוצר לספק מימון זמני לגישור על פערים כדי להבטיח את הצלחת המהלך. גורם בכיר במשרד מאשר ל”הארץ” כי האוצר נמצא בסוד התוכניות. בשבוע הבא מתכוון המשרד להציע הקמת צוות מומחים משותף לאוצר ולמשרד הביטחון, כדי לדון במימוש התוכנית. לדבריו, “זהו מהלך שחוסך כסף. הוא טוב לצבא וטוב למשק. אנחנו מדברים על כך עם צה”ל כבר זמן רב. נסייע במימון אם יהיה צורך, אבל אני בכלל לא בטוח שתידרש הקצבה מיוחדת: הכל שאלה של תמהיל – כמה משתחררים ובאיזה שלב, כשהכסף שנחסך יילך למשכורות לנשארים”.

מחסום עקרוני ולא כלכלי

המסקנה המתבקשת מדברי איש האוצר היא שהמחסום בפני התוכנית אינו כלכלי, אלא עקרוני: האם אפשר לכרסם במיתוס של “צבא העם”, בהנחה שקיימת עדיין רתיעה מניתוצו? בקרב גורמי המקצוע בצבא – באכ”א, באג”ת ובאגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה – מסתמנת תמיכה בהצעה. ראשי אכ”א הקודמים – גדעון שפר, יהודה שגב והאלוף גיל רגב שסיים את תפקידו לפני כחודש – הביעו לאחר שחרורם תמיכה ברעיונות דומים. לעומתם, ראש אכ”א החדש, האלוף אלעזר שטרן, נוטה לדבוק באידיאולוגיה הקודמת. גורם בכיר במטכ”ל אומר כי נדרש שינוי וכי הבטחת תגמול נאות למשרתים שלוש שנים מסוגלת לפתור קשיי מוטיווציה שיתעוררו אצלם.

מפקד חטיבה בצה”ל נשמע נחרץ יותר. “כל מודל שיתמודד עם המציאות, יארגן מחדש את מסלולי השירות וייתן לכך תוקף חוקי ומוסרי – יתקבל בברכה. צריך לפרוץ את המחסום הפסיכולוגי. זה יהיה צעד ראשון במסלול המתבקש לקראת מעבר לצבא מקצועי”.

אבל המודל החדש המוצע, גם אם יתממש, עדיין לא נפרד סופית מ”צבא העם”. החששות במטכ”ל ממעבר למודל של צבא המורכב ממקצוענים המתגייסים תמורת תשלום, נובעים גם מאי-בהירות סביב ההרכב הדמוגרפי של צבא כזה. אחת האפשרויות היא שלצה”ל יקרה מה שקרה לצבא האמריקאי – לצבא יתגייסו בעיקר בני שכבות מצוקה, שהשירות יהווה בעבורם פרנסה, לצד תקווה להשתלב באמצעותו בצורה טובה יותר בחברה הישראלית. בני השכבות החזקות יותר – משכילים, בעלי ידע במדעים ובמחשבים והמתאימים לשירות בתפקידים המשלבים לחימה וטכנולוגיה – עלולים פשוט לא להגיע. קושי נוסף במעבר לצבא מקצועי כרוך בעלויות הגבוהות של השכר למשרתים. המודל שנשקל מהווה מעין פתרון ביניים – מכיוון שהאוכלוסיות ה”חזקות” עדיין מתגייסות ועלות השכר מוגבלת לשנת השירות השלישית.

מה מעכב את ההחלטה? אכ”א הבטיח לוועדת המשנה תשובה עד סוף השנה. אבל ההחלטה אינה בידיו, אלא בידי שר הביטחון והרמטכ”ל. מאוחר יותר יידרש אישור של הממשלה והכנסת (מכיוון שמדובר בשינויים בחוק שירות ביטחון). הרבה יהיה תלוי בעמדתו של שאול מופז. הוכחה שהשינוי לא יהיה על הנייר בלבד תתקבל רק כשיתגייס מחזור חדש לבקו”ם, שבפניו יוצבו המסלולים החדשים כעובדה. עד אז, יכולה תמיד מערכת הביטחון לחזור בה מתוכניותיה, בנימוק שהמצב הביטחוני החמיר ומחייב את המשך היציבות.

 

Font Resize
Contrast