השאלה העיקרית שצריכה להישאל בהקשר של גיוס חובה או צבא מקצועי היא זאת:
"האם אדם שעושה משהו למשך זמן קצר ולא בהכרח מרצונו החופשי. יעשה את זה טוב יותר או טוב פחות מאדם שעושה את אותו הדבר מרצונו החופשי ולפרק זמן ארוך?"
ברגע שעונים על השאלה הזאת ברור מדוע צבא מקצועי יותר יעיל ויותר עוצמתי מצבא בגיוס חובה.
צבא ארצות הברית עבר למודל של גיוס חובה בשנות השבעים לאחר הכישלון שלו במלחמת וייטנאם בה נהרגו 58 אלף חיילים אמריקניים. מלחמה אשר הסתיימה בניצחון צפון וייטנאם בשנת 1975 ובאיחודה של וייטנאם כולה תחת שלטון קומוניסטי. מלחמת וויאטנם החלה בשנת 1959 ונמשכה עד שנת 1973 סה"כ 14 שנות לחימה.
הכשלון של ארה"ב במלחמה הביא לגל מחאה אשר נגע במספר נקודות ביקורת על תפקודו של הממשל והצבא והתנהלותם במהלך המלחמה. אחת מאותם נקודות ביקורת הייתה חוסר הניסיון וחוסר המקצועיות של חיילי גיוס החובה שהביאה בין היתר לכמות האבידות הגדולה של החיילים האמריקאים.
בשנת 1968 הבטיח הנשיא ניקסון כי הוא יסיים את גיוס החובה במידה ויבחר.
ב 1969 ניקסון נבחר לנשיאות ארה"ב ומינה ועדה ברשות תומס גייטס אשר התנגד בתחילה לרעיון (של ביטול גיוס החובה) אך עם התקדמות הוועדה שינה גייטס את עמדותיו והמליץ על מעבר לצבא התנדבותי מקצועי.
לאחר המלצות הוועדה בשנת 1972 גיוס החובה הופסק.
את תוצאותיו של מהלך זה ניתן לראות בהתגברות כוחה הצבאי של ארה"ב.
במלחמת עירק עיקר הלחימה נמשך שלושה שבועות, במהלכה נכבשה עיראק והופל משטרו של חוסיין.
במהלך הלחימה נהרגו 172 מחיילי הקואליציה בראשות האמריקאים רובם חיילי צבא ארה"ב.
לאחר כיבוש עירק נשארה הקואליציה בעירק והמשיכה להלחם בכוחות גרילה מקומיים.
בתשע שנות לחימה אלה, נמנו כ-4,800 הרוגים לכוחות הקואליציה, רובם אמריקאים.
כמות הנפגעים הנמוכה והיכולות של הצבא האמריקאי במלחמת עירק לעומת כמות הנפגעים הרבה והכישלון במלחמת ויאטנם מהווים הוכחה חותכת לכך שהמעבר למודל גיוס ההתנדבותי הפך את צבא ארצות הברית לצבא הטוב בעולם.
בכנס אשר נערך ע"י משרד ההגנה של ארה"ב לציון שלושים שנים למעבר צבא ארה"ב למודל גיוס התנדבותי מקצועי. אמר ד"ר מרטין אנדרסון
"הכוח שכולו מתנדבים .אינו כוח רגיל. .הוא יוצא דופן וכוחו עצום. הרשו לי להוסיף כמה מילים על מה שייצרתם. היום בשנת 2003 כוחה הצבאי של ארצות הברית של אמריקה הינו ללא מתחרים.
כן, העולם הינו מקום מסוכן. .והרבה מהמאכלסים אותו לא אוהבים אותנו.
לא כי אנו רעים, אלה כי אנו טובים. אם הם היו יכולים הם היו כובשים ומשעבדים אותנו.
אך הם אינם יכולים מסיבה ברורה אחת.
לאף מדינה אחרת בעולם, לא רוסיה, לא סין, לא עירק, או אירן,
או צפון קוריאה יש את כוח צבאי ,שאפילו מתקרב לזה של הכוחות הצבאיים שלנו.
מה שהשתנה דרמתית ,בכוחות הצבאיים שלנו במהלך שלושים השנים שעברו
אינו הציוד.
אלה הכישורים והשיפוט של הגברים והנשים שמשתמשים בו.
ועכשיו אנו יודעים למה. זה מאוד פשוט. היינו צריכים לדעת את זה לאורך כל הזמן.
זה בגלל שהם מתנדבים. הם הצטרפו באופן חופשי. יש להם את הרוח והמורל.
של אנשים שבוחרים את דרכם שלהם.
ויש להם את יכולות השיפוט של אלה שמתכוננים ומתאמנים וגאים במה שהם עושים."